החלטה בתיק ת"א 51663-10-13

בתביעה זו מבקש התובע לפסוק לו פיצויים בגין נזקי גוף שמקורם באירוע תאונתי.

התובע יליד 30.10.1938. על פי כתב התביעה, והמסמכים שצורפו, נמצא כי ביום 17.8.12 עת היה התובע הולך רגל, הוא נפגע מרכב חולף שבו נהג נתבע מס' 1 כאשר הנתבעת 2, היתה המבטחת של כלי הרכב הפוגע.

על פי הטענה, כתוצאה מפגיעת הרכב בתובע, זה נפל על ראשו, נחבל קשות, והובהל למרכז הרפואי סורוקה.

על פי דוח מד"א בפינויו מזירת התאונה, נמצא התובע באי שקט, לא דיבר לעניין, לא זכר מה שקרה, זאת לצד הקאות מרובות, חבלות בפנים ובאזור הראש ובכלל זה, דימום קל מראשו.

על פי תעודת חדר מיון, הכרתו של התובע היתה מעורפלת, הוא אמנם נשם עצמונית, אך נמצא שטף דם באזור פריאטלי מימין ובפנים מימין. התובע הועבר לחדר ניתוח, לצורך ניקוז ההמטומה. בהוצאתו מחדר ניתוח היה התובע מונשם ומורדם.

התובע הועבר לטיפול נמרץ, שם שהה עד ליום 20.8.12 כאשר בתקופה ז הוא עבר בהצלחה, גמילה ממכשיר ההנשמה. יחד עם זאת מצוינת הכרה מבולבלת, אי שקט פסיכו-מוטורי, שיתוף פעולה חלקי. התובע הועבר למחלקה פנימית, וגם בתקופת שהייתו שם, מתועד אי שקט מוגבר, ערכי לחץ דם גבוהים, שתן דמי, בלבול,  לצד דלקת ריאות.

כמו כן, צוין קיומו של שבר ,ללא תזוזה, בזיגומה מימין, ובסריקת עמוד שדרה צווארי, לא הודגם ממצא חבלתי.

אין חולק כי התובע הועבר מבית החולים לשיקום במרכז "בית בלב" בעומר, כאשר התובע נמצא במצב סיעודי מלא, מרותק לכיסא גלגלים, מצב בלבולי והעדר עצמאות בתפקוד היום יומי.

בד בבד עם הגשת התביעה, עתר התובע למינוי מומחים רפואיים ובכלל זה, בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה, רפואה פנימית, אורולוגיה ושיקום.

בתגובתה מציינת הנתבעת  כי אין בדל של ראיה לפגיעה בתחום האורתופדי וכי למעט הצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, אין מקום למינוי מומחים בתחומים הנוספים שנתבקשו.

לגבי מינוי פסיכיאטר, מציינת הנתבעת, כי התיעוד הרפואי שהוצג, אינו עולה כדי ראשית ראיה לביסוס המינוי וכי הביקור אצל ד"ר ליבוב הפסיכיאטר היה ב - 13.8.13, דהיינו כשנה לאחר התאונה, וכאשר ניתן להתרשם כי הבלבול  ואי השקט שבהם שרוי התובע, הינם על רקע נוירולוגי ולא נפשי.

עיינתי בבקשת התובע, בפרט במסמכים הרפואיים הרבים שהוצגו על ידו, והנני בדעה, כי לעת הזו, מתקיימת תשתית ראייתית להצדקת המינוי בתחום הנוירולוגי בלבד.

אמנם, המסמכים הרפואיים מלמדים על העדר שליטה על הסוגרים. יחד עם זאת, נראה כי פגיעה זו הינה תוצאת מצבו הקוגניטיבי הלקוי של התובע עקב פגיעת הראש במיוחד, כאשר המסמכים הרפואיים בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, אינם מלמדים על פגיעה בבטן או באגן.

באשר למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה - אכן קיימת אינדיקציה לביקור של התובע אצל פסיכיאטר ביום 13.8.13.

 אולם על פי רישומי הפסיכיאטר, עשויה להתחייב המסקנה, כי התופעה הבולטת, הבאה לידי ביטוי באי שקט, מקורה בפגיעה נוירולוגית ולא בתסמונת נפשית. על כן, סברתי, כי נכון יהיה תחילה לבקש את הנוירולוג שימונה, לחוות דעה בשאלה האם נכון יהיה בנסיבות המקרה דנן, למנות פסיכיאטר לבדיקת התובע.

באשר לתחום האורטופדי - אציין כי לא מצאתי במסמכים הרפואיים, תיעוד לפגיעה גרמית, זולת, שבר ללא תזוזה בזיגומה מימין, וזה כשלעצמו, אינו מצדיק מינוי אורתופד, ונראה כי במסגרת חוות דעתו של הנוירולוג, זה, בוודאי יוכל להתייחס לממצא זה.

אשר על כן,  מורה כי לעת הזו, ימונה מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי לבדיקת התובע. במסגרת חוות דעתו, יתבקש הנוירולוג גם לצורך במינוי פסיכיאטר, אם בכלל.

הנתבעת היא שתישא בעלות שכרו של הנוירולוג, כמימון ביניים.

בית המשפט יקבע בהחלטה נפרדת, זהותו של הנוירולוג.